JAVA? גויאבה!

93% מעובדי ענף ההייטק היום בישראל לא ראו בעיניהם משק חקלאי מעולם

אבא תמיד רצה שאהיה חקלאי. החלום העיקרי שלו היה שאגדל פלפלים – הוא שמע שזו הדרך הכי טובה "להביא את המכה" – אבל גם היה מוכן להסתפק בכל ענף חקלאי שהוא: העיקר שאהיה מסודר. הוא תמיד אמר לי: "גדליה, יש לך ראש טוב על הכתפיים. אתה צריך רק להשקיע קצת בלימודי אגרונומיה ואני בטוח שתמצא עבודה משתלמת בלי בעיות. תוכל לקנות לך דירה, תקבל מכונית מהעבודה... מה רע?".

אבל אני הייתי עקשן. אני הייתי ציוני. או אולי סתם רציתי למרוד באבא? אני כבר לא בטוח. אבל אחרי הצבא ואחרי הטיול הגדול באירופה המערבית בחרתי ללמוד דווקא מדעי המחשב. החברים הסתכלו עליי כאילו השתגעתי. "מדעי המחשב? מה תעשה עם התואר? תעבור לערבה לכתוב ג'אווה?".

כל הזמן נתנו לי דוגמאות של אנשים שבחרו ללמוד מדעי המחשב, ואפילו שסיימו את התואר בהצטיינות – לא הצליחו למצוא עבודה במקצוע, ובסוף מצאו את עצמם עובדים כשומרים בשדות או עושים שליחויות עבור החקלאים. המוכשרים ובני המזל שבהם הצליחו בסוף לעשות הסבה לחקלאות. יש אפילו מישהו שהקים את אחד הפרדסים המצליחים ביותר במדינה וההשכלה הפורמאלית שלו היא במחשבים – אבל הוא יוצא מהכלל.

בעקשנות סיימתי את הלימודים (בהצטיינות) וחיפשתי עבודה דווקא במחשבים. אבא ואמא מאוד דאגו – הם חשדו שלא אצליח לפרנס את עצמי ואמשיך להסתמך עליהם כל חיי (או חייהם). לשמחתם ולשמחתי מצאתי עבודה בקיבוץ בצפון בתור עובד חוץ עם אופציה להתקבל כחבר מהמניין. השכר היה נמוך – יותר דמי כיס ממשכורת – אבל קיבלתי גם מגורים וארוחות חינם, כך שלא היו לי הרבה הוצאות.

ההתחלה הייתה מאוד מעניינת. למדתי לתכנת בשפות שונות, הכרתי מסדי נתונים מגוונים ואפיל התנסיתי ב-QA. אהבתי את העבודה במשרד ממוזג למרות שאנשים ששמעו על העבודה שלי ריחמו עליי וציינו כמה הם מאושרים לעבוד באוויר הפתוח (וגם לקבל משכורת גבוהה).

אחרי כמה חודשים התחלתי להתעייף מהקיבוץ. היה לי קצת קשה לקום מוקדם בבקרים ומאוד הטריד אותי סידור העבודה השרירותי: לא יכולתי לדעת מראש מתי אשובץ בג'אווה (שדווקא אהבתי) ומתי בקובול (ששעמם אותי). פניתי לסדרן העבודה אבל הוא דחה את טענותיי על הסף. לדבריו, שעות הבוקר המוקדמות הן האידיאליות לתכנות ואחד העקרונות החשובים במחשבים הוא השוויון: לא ייתכן שחלק מהתכניתנים יעבדו בסביבות הקשות בקביעות, ואחרים בסביבות המהנות. לדבריו, הייטק וסוציאליזם חייבים ללכת יד ביד.

ידעתי שיש אפשרויות אחרות: לא חסרים בארץ מושבים וישובים כפריים בהם ניתן לעסוק בתכנות וגם להיות עצמאיים. לצערי לא היה לי מספיק כסף כדי לפתוח משק הייטק משלי, אבל מצאתי עבודה בתור פועל ג'אווה במשק משגשג למדי. השכר היה גבוה בהרבה מזה שקיבלתי בקיבוץ, אבל הייתי צריך לדאוג לדיור ולאוכל בעצמי כך שבסוף החודש נשארתי עם מעט מאוד כסף ביד. נהניתי מהעבודה: אין כמו לקום בבוקר, לשאוף את אוויר המזגן, לראות את הקוד גדל לנגד עינייך. אפילו ניכוש הבאגים היה מהנה.

אבל בסופו של דבר, כשראיתי את תלוש המשכורת, לא יכולתי שלא לקנא בחבריי שפנו לחקלאות. נכון, אין הרבה סיפוק בזריעה, חריש וקציר, אבל אפשר לחיות מזה בכבוד – למרות שצריך לעבור למרכז ולעבוד באוויר הפתוח. בסופו של דבר נשברתי והתחלתי ללמוד אגרונומיה בלימודי ערב. אני לא בטוח אם אצליח בהסבה המקצועית בגילי המתקדם, אבל מבירורים שערכתי נראה שבגידול מלפפונים אפשר להשתלב גם בגיל מאוחר ללא ניסיון. אני מקווה שאחרי כמה שנים בכלוב הזהב של החקלאות, אוכל לחזור לאהבה האמיתית שלי - ג'אווה (וצריך לזכור ששם לא מפטרים פועלים רק בגלל שעברו את גיל 40 או בגלל התנודות בשוק!).