ערך מוחזר

הבטתי בכרטיס הסיבוס. הכנסתי את הכרטיס לכיס והלכתי לכיוון תחנת המוניות. לאן? קח אותי לקריית... אתגרים או עתידים, שאל הנהג. זה לא משנה. אני תכף אסביר. קח אותי לקרייה הקרובה ביותר. רגע, אפשר לחבר מטען? הסוללה שלי פשוט... כן, אמר הנהג, אבל כמה אתה צריך? 500mAh? או להפעיל מונה? יש לכם הנחה להייטקיסטים? הנחה? קנס יש לנו להייטקיסטים. למה? למה? אתה לא תבין.

 

זה באג, סיננתי. הוא שמע. נו, הוא אמר, זה קורה למתכנתים. איך אתה יודע שאני מתכנת? אתה חיוור ויש לך באג. מה עוד צריך?  אתם בהיי טק איבדתם כל קשר למציאות. יודע מה? אני אסביר לך.

 

גם אני הייתי פעם מתכנת. המונית זה מבחירה. הכל התחיל כשתיבת ההילוכים הפכה לאטומטית. אחר כך לרובוטית. אחר כך הגיע אובר. בסוף היו רכבים האוטונומיים וחופשות להייטקיסטים בזנזיבר. אם לא נעצור את זה עכשיו זה יהיה הסוף, תאמין לי. ונהגי המוניות נמצאים בחזית המאבק. מדינת ישראל היא כבר לא סטארט אפ ניישן, היא מחשב אחד גדול. ואתה רכיב קטן בתוך המחשב הזה. אתה רכיב בעולם שציריו הם ציר הסיבוס, ציר ליסינג והציר שמחזיק את האופניים תלויים מעל הבגא׳ז. אין, מה שהיה היום זה לא מה שהיה פעם. היום משה יורד מהר סיני עם רעיון לסטארט אפ. אתה לא מבין את זה, אבל אני, כנהג מונית עם פרספקטיבה של מתכנת, אומר לך. כשאתה מקבל מייל שמזמין אותך לחופשת סקי זולה ברומניה, מה אתה חושב, שזה במקרה? שום מקרה. מדובר באתחול שהמערכת מנסה לעשות לך. אני מוכן לעזור לך למצוא את הערך המוחזר, אבל בתנאי אחד: שתבקש להוציא את המגלשה מהמשרדים שלכם. אין, אתם איבדתם כל קשר למציאות שמה. תחזירו את המגלשה לגן הילדים. יש ילדים שגם רוצים להתגלש.

 

הוא עצר בצד ושלף לפטופ, ישן אך שמור היטב. תראה, הוא אמר, אני מעריך שהערך הלא מוגדר הוא באזור הזה. זה נראה חמור. זה בלינוקס קרנל קוד. אתם חושבים שאתם כותבים את הקוד, אבל למעשה הקוד כותב אתכם. באג מכוון, בקוד של לינוס. כאן לא מוחזר שום ערך, טביעת האצבע שלך מראה את החתימה של הפונקציות במוח שלך, זה שמוביל אותי לפונקציה. הנה, extractCibusCode. מה שקרה זה שמספר הסיבוס שלך הוא במקרה אותו מספר סיבוס של לינוס, מה שאומר שהיתה לך גישה לקוד הסודי שלינוס מחביא מאחורי הכיסוי של לינוקס. נו כן, לינוקס זה רק קוד כיסוי לקוד האמיתי עליו הוא עובד. מה חשבת? אבל שמע, לינוס לא כזה טיפש. במקרה שלך הוא החזיר ערך לא מוגדר, כדי שלא תוכל להיכנס לשום דבר.

 

ערב עבודה ראשון כנהג מונית. תיבת הילוכים ידנית. בלי אופניים על הבגאז'. בלי סיבוס. בלי ליסינג. בלי מגלשה. אבל אני לא יכול להתניע. נהג המונית אמר שיעבור לתת לי את הקוד לקודנית של המונית. הוא הגיע בשעה המובטחת, הגיש לי פתק במעטפה, אבל לא היה כתוב שם כלום. אין בזה שום ערך! הוא כבר נסע משם, אבל ראיתי אותו מביט בה במראה. אין בזה שום ערך, צעקתי לעברו. הוא הוציא את היד מהחלון וסימן לי V באצבעות. וזהו. המונית התרחקה עד שנעלמה, עם השקיעה, בין מגרדי השחקים של קריית אתגרים.