הייטקיזם 2016: כך השתלט ההייטק על ישראל
דותן ברק
12.04.2016
"סטארט אפ ניישן". כך הפוליטיקאים אוהבים לתאר את ישראל, ובעיני רוחם עולה כתבה בעיתון יומי ובה מופיעה תמונה של חבר‘ה צעירים, רובם ממושקפים, עושים פוזה מגוחכת למצלמה עם חיוך רחב מתחת לכיתוב: "האקזיט של השנה".
ה"ניישן" כולו חי ונושם הייטק. מי שיכול נהיה מפתח בתעשייה, או מעניק לה שירותים. האחרים מתהדרים בסמלי סטטוס שבעבר סמלו חברות במועדון האקסקלוסיבי של ההייטק. אבל כולם, ממש כולם, משתמשים בטכנולוגיה.
האמא הפולנייה, שבעבר כל כך רצתה שהבן שלה יהיה רופא – היום היא רוצה שהוא יהיה הייטקיסט מצליח. אם בעבר היא צעקה על הילד "אתה כבר יושב ליד המחשב 3 שעות, אולי תקום ממנו כבר? מה יצא ממך בסוף?", היום היא אומרת לבנה: "אולי תשב עוד קצת ליד המחשב? הבן של השכנה רק בן 10, וכבר פיתח אפליקציה". התירוץ "אבל אמא, העיניים שלי כבר שורפות מרוב שאני ליד המחשב" לא באמת עוזר. וגם הפזמון של "תעשה לי קצת נחת ותביא לי נכדים?" התחלף ב"תעשה לי קצת נחת ותפתח סטארט אפ".
וזה מתחיל מגיל צעיר. אם בעבר רק למנכ"לים היו סמארטפונים, היום לכל ילד בגן יש אחד כזה. בדרך כלל, הכי חדיש ומשוכלל. כמו למנכ“ל, גם לילד יש "נהג" צמוד, שהוא מתקשר אליו כשהוא רוצה לנסוע ממקום למקום. ואוי ואבוי אם הנהג לא יהיה זמין לענות לטלפון באותו הרגע. אבל הסידור הזה לא עובד לשני הצדדים. כשההורה מתקשר לילד, הוא לא תמיד זמין ולפעמים הוא אפילו מסנן את השיחות ומסנן לחבריו: "זאת כבר פעם שלישית שהנודניק הזה מתקשר אלי".
מכונית ליסינג, שבעבר הייתה הסמל סטטוס, בה"א הידיעה, של הייטקיסטים, היא כבר מזמן סמל הסטטוס של כל משרד, בכל תחום, שרוצה להציע לעובדיו "תנאים של הייטק". היא עד כדי כך נפוצה, שבכביש נוסעות יותר מכוניות ליסינג מאשר מכוניות פרטיות. לכל אחד יש היום מכונית ליסינג, אפילו למוכר במכולת.
גם כרטיסי האשראי הזהובים ניתנים היום לכל דורש. וכדי לשמור על הייחוד, מנפיקים לאנשים חשובים באמת (באמת באמת) כרטיסי אשראי סופר טיטניום. הכרטיס הזהוב מקנה לבעליו הגאה אפשרות כניסה לטרקלין דן בנתב"ג. אם פעם טרקלין דן אוכלס בעיקר על ידי הייטקיסטים שטסים לכנסים, או ללקוחות עצבניים, היום הוא מלא במהמרים בדרכם לבורגס שנכנסים לטרקלין עם גופייה וכפכפים וצועקים מצד אחד של הטרקלין לצד השני "פילוס, אתה רוצה קוראסון עם או בלי שוקולד? אתה יודע מה? עזוב, זה בחינם. אני אביא את שניהם".
גם משכירי הנדל"ן לא טומנים ידם בצלחת. לא מעט משרדים שאף אחד לא רצה לשכור בגלל מיקומם הבעייתי, עוצבו ומותגו מחדש ברוח גוגל. על ריצפתם הונח דק, הוקמו מספר חדרי ישיבות, מטבחון קטן ונפתח אופן ספייס גדול עם הרבה שולחנות מלבניים בעלי שקעים של חשמל ורשת. השלט "בית סוויסה" שהיה תלוי על הבניין הוחלף ב"אקסלרטור העמק". וליתר ביטחון הם מעמידים שומר מחוץ לבניין כדי שהילדים, מהשכונה ליד, לא יפרקו למכוניות הליסינג את הסמלים".
לא מזמן, במהלך נסיעה שלי לרחוב הערוגות בהרצליה, הסוללה בטלפון הסלולרי שלי נגמרה ולא ידעתי איך להגיע לשם. עצרתי ליד נהג מונית ושאלתי אותו איך להגיע לרחוב המיוחל. הוא ענה לי "חכה שנייה" והפעיל וייז. כשהתפלאתי על כך שנהג מונית צריך אפליקציה כדי לדעת איך להגיע לרחוב בהרצליה, הוא הודה שנהגי המונית של היום זה לא מה שהיה פעם. ועוד סיפר לי, שלאחרונה הוא התגרש מאשתו, שהפוליטיקאים שלנו שקרנים וכו' וכו'. כי יש דברים שמשתנים, ויש דברים שלעולם לא ישתנו.
