המטרה: אקזיט
תומר בן דוד
22.09.2015
סיפור קצר מאת תומר בן דוד.
התכנסנו לפגישה ראשונה להכריע בעתידה של החברה. קטנה. סטארט אפ. בין הנפגשים: אני ו-אני. אנחנו קצת. יש לנו שנה לעלות על משהו ולעשות אקזיט. סטנדרטי. סיכום פגישה ראשונה: כלום.
פגישה שנייה. צריך לגייס עובדים. כמה שיותר. חמישה. המשכתי לשחק בטלפון. באותו רגע הבנתי – או שאני ממשיך במשחק הזה, או שאני מקים סטארט אפ. החלטה קשה. נפסלתי. חייבים לגייס את העובדים המוכשרים ביותר, זה ה-core של החברה. ואם כבר מגייסים, את התותחים, הטובים ביותר, האינטליגנטיים ביותר. בקיצור, ביותר.
נגייס משורר – CSO - Chief Singing Officer. הוא יחזיק את החברה על כתפיו הדלות. ואם הוא עוסק בשירה, אז שגם ישיר טוב. אחרי הכל, צריך להכין כבר את ערב החברה הראשון, והוא הקנדידט הכי מתאים לחלק האמנותי. דיברנו עם חברת כוח האדם. "תשמעי, אנחנו צריכים משורר, ובבקשה תסננו. כמה חרוזים יש לו בכל שיר? מקסימום חמישה, אנחנו חברה קטנה, לא נוכל להתמודד עם יותר מזה".
פילוסוף. חייבים פילוסוף. לא ייתכן שבחברת הזנק מעוטת אמצעים לא יהיה COP - Chief Of Philosophy. ביקשנו לשלוח לנו קורות חיים של פילוסופים, עמדנו על כך שיהיו חזקים במיוחד בפילוסופיה. בנוסף, שיהיו בעלי אוריינטציה לפילוסופיה של האלקטרון וכל מה שסובב אותו. אחרי הכל, כבודם של האלקטרונים במקומם האקראי מונח. בכל מקרה, פילוסוף שמתמחה בתיאוריה בסיסית שכזאת יהיה בעל התאמה מוחלטת לחברה שעוסקת בפיתוח דפי אינטרנט. הפקס לא הפסיק לעבוד. אולי בגלל שנתקע שם דף. בכל מקרה, קיבלנו קורות חיים של פילוסוף. חיכינו מספר ימים אפילו, לא הגיעו נוספים, ולכן התקשרנו לבשר לו שהוא התקבל.
מנקה. חייבים מנקה. הטוב ביותר. CCC - Chief Code Cleaner. אחרי הכל, קוד נקי זה חשוב לא פחות מקוד מבריק. הכי טוב שהוא כל כך נקי עד שהוא מבריק. המשרד - לא חייב להיות מבריק!
אז יש לנו משורר, פילוסוף ומנקה – נשמע שיש לנו בסיס מספיק חזק לזימון חדר הישיבות ולבדיקה ש-google עובד ובמיוחד calendar שבו. זימנו ישיבה. ה-calendar הראה שיש זמינות מלאה של 100% בכל ימות השבוע לכולנו.
ישיבה. נוכחים: פילוסוף, משורר, מנקה, אני. נושא ראשון לדיון: להחליט על מתודולוגיית תִכנות. מספיק חשוב לישיבה ראשונה. אז ככה, מצד אחד תכנות פונקציונלי טהור מאוד תופס כיום, מצד שני תכנות מונחה עצמים מאוד תפס אתמול, מצד שלישי שילוב של תכנות פונקציונלי טהור ותכנות מונחה עצמים זה בכלל לאכול את העוגה מכל הכיוונים. הפילוסוף חייך ומיד אמר: "מכיוון שאני כאן על תקן פילוסוף, תרשה לי לערער על עצם השאלה". אתה מציע שלא תהיה לנו מתודולוגיית תכנות בכלל, שאלתי. "בדיוק", ענה הפילוסוף, "אבל אתה יכול לקרוא לזה תכנות מונחה אקזיט".
"תכנות מונחה אקזיט!", הזדעק המנקה, "אתה יודע איזה בלגאן של קוד הולך להיות לנו שם?!". מלוכלך כנראה, השבתי, אבל אקזיט זו המטרה שלנו, ומר פילוסוף הוא כרגע על תקן פילוסוף. אם כן, תכנות מונחה אקזיט איט איז. כתוב על זה בלוג או שניים או שיר או שניים, ביקשנו מה-CSO, נפתח לך על זה משימה.
צריך לכתוב קוד. התלבטנו אני ואני ביןC haskell , lisp ו-prolog. בסוף התפשרנו על BASIC, לא סתם אלא QuickBASIC, לא סתם אלא Visual Basic. שאלנו את המשורר אם הוא מכיר בייסיק. הוא הנהן בשלילה. lisp מכיר? שוב הנהן בשלילה. הבנו שיש בעיה בבחירת הטכנולוגיה, נראה שהמשורר לא מתחבר אליה. יודע מה, תכתוב במה שאתה מכיר, רק בסוף תעשה טובה, תלחץ על F9 במקלדת, תבדוק שהשיר מתקמפל, אם יש בעיות תגיד לנו. הפעם הוא הנהן בחיוב – למעט החלק של הקומפילציה של השיר. על טסטים לשירים אין מה לדבר, אמרתי לפילוסוף. הוא הנהן בחומרה.
יום עבודה ראשון. נוכחים: אני, משורר. כותבים קוד בבייסיק. הזמן עובר. כתבנו חודשיים שלמים קוד בבייסיק, נהנינו מכל רגע. המערכת נראית נפלא. אנחנו קרובים מתמיד לאקזיט המיוחל.
הפילוסוף שואל: "אתה בטוח שכך צריכה המערכת להיראות?". כמובן, עניתי. שוב הוא מקשה: "תגיד, ה-22 הזה פה על המסך, אנחנו בטוחים שהוא...", שהוא מה, שאלתי. "שהוא...". באותו רגע הבנו. קפאנו במקום. היינו צריכים להתחיל מרעיון! ככה זה תמיד, איך פספסנו את זה. קודם רעיון, ורק אחר כך לכתוב מערכת, ואז אקזיט. כתבנו מערכת שלמה, יפהפייה, עובדת חלק עם בדיקות ואוטומציה ברמה מופלאה. אבל מערכת של מה?
כולם נדו בראשם. אני בטוח שאפשר למצוא לזה שימוש. תראה למשל את ה-22 הזה פה במסך, שלגביו שאלת: כמה אנשים היו חושבים עליו? אתה יודע כמה בעיות זה פותר לאנשים? "אני לא מבין מה זה ה-22 הזה", התעקש הפילוסוף. מספר מן הסתם, עניתי. "ולמה קשור המספר הזה?". זו התוצאה הסופית של המערכת, עניתי. "ואני חשבתי שזה 24". לא! זה 22. "נשמע טוב דווקא, 22 הרבה פחות מסובך מ-24".
נראה שיש פה מערכת ממש טובה. אין לנו שמץ של מושג אם היא קוהרנטית או משיגה מטרה מסוימת, אבל בטוח מישהו ירצה לקנות אותה. נמכור.
יצרנו קשר עם החברות המובילות כרגע, ובמקביל פרסמנו ב'יד 2' ליתר ביטחון. היו פגישות, נשאלו שאלות, ענינו תשובות. לעתים ענינו אותן תשובות לאותן שאלות, ולעתים היו תשובות לגמרי אחרות, הכל בהתאם למספר שראינו על המסך. בסוף קבענו עם מישהו רציני מקרית גת לשבע בבוקר.
נפגשנו, הראינו לו המערכת. לאחר מצגת קצרה, שיחת רקע, הדגמה קלה, הראינו את ה-22. ברגע שהראינו לו את זה, המערכת נמכרה. הוא חייך, לקח את המערכת, הכניס לבגאז' ונסע.
חודש לאחר מכן פתחנו גוגל, הקלדנו ברעד "22". רצינו לראות מה המערכת שלנו עושה, עד כמה המהפכה משנה את עולם המחשוב, הפילוסופיה והשירה. הגענו לקליפ ביו-טיוב של טיילור סוויפט כשהיא בת 22 – קליפ לא רע בכלל! עבודה לא רעה, טפחנו לעצמנו על השכם, אחלה קליפ. רק מה עם המערכת והתוכנה? איפה היא בתוצאות? איזה מערכת, שאלתי, תראה איזה אחלה שיר של טיילור סוויפט, תראה איזה קליפ זה! לא ייאמן!
תומר בן דוד עובר בחברת LivePerson בתור Data Science Infrastructure and a Scala Software Engineer
פגישה שנייה. צריך לגייס עובדים. כמה שיותר. חמישה. המשכתי לשחק בטלפון. באותו רגע הבנתי – או שאני ממשיך במשחק הזה, או שאני מקים סטארט אפ. החלטה קשה. נפסלתי. חייבים לגייס את העובדים המוכשרים ביותר, זה ה-core של החברה. ואם כבר מגייסים, את התותחים, הטובים ביותר, האינטליגנטיים ביותר. בקיצור, ביותר.
נגייס משורר – CSO - Chief Singing Officer. הוא יחזיק את החברה על כתפיו הדלות. ואם הוא עוסק בשירה, אז שגם ישיר טוב. אחרי הכל, צריך להכין כבר את ערב החברה הראשון, והוא הקנדידט הכי מתאים לחלק האמנותי. דיברנו עם חברת כוח האדם. "תשמעי, אנחנו צריכים משורר, ובבקשה תסננו. כמה חרוזים יש לו בכל שיר? מקסימום חמישה, אנחנו חברה קטנה, לא נוכל להתמודד עם יותר מזה".
פילוסוף. חייבים פילוסוף. לא ייתכן שבחברת הזנק מעוטת אמצעים לא יהיה COP - Chief Of Philosophy. ביקשנו לשלוח לנו קורות חיים של פילוסופים, עמדנו על כך שיהיו חזקים במיוחד בפילוסופיה. בנוסף, שיהיו בעלי אוריינטציה לפילוסופיה של האלקטרון וכל מה שסובב אותו. אחרי הכל, כבודם של האלקטרונים במקומם האקראי מונח. בכל מקרה, פילוסוף שמתמחה בתיאוריה בסיסית שכזאת יהיה בעל התאמה מוחלטת לחברה שעוסקת בפיתוח דפי אינטרנט. הפקס לא הפסיק לעבוד. אולי בגלל שנתקע שם דף. בכל מקרה, קיבלנו קורות חיים של פילוסוף. חיכינו מספר ימים אפילו, לא הגיעו נוספים, ולכן התקשרנו לבשר לו שהוא התקבל.
מנקה. חייבים מנקה. הטוב ביותר. CCC - Chief Code Cleaner. אחרי הכל, קוד נקי זה חשוב לא פחות מקוד מבריק. הכי טוב שהוא כל כך נקי עד שהוא מבריק. המשרד - לא חייב להיות מבריק!
אז יש לנו משורר, פילוסוף ומנקה – נשמע שיש לנו בסיס מספיק חזק לזימון חדר הישיבות ולבדיקה ש-google עובד ובמיוחד calendar שבו. זימנו ישיבה. ה-calendar הראה שיש זמינות מלאה של 100% בכל ימות השבוע לכולנו.
ישיבה. נוכחים: פילוסוף, משורר, מנקה, אני. נושא ראשון לדיון: להחליט על מתודולוגיית תִכנות. מספיק חשוב לישיבה ראשונה. אז ככה, מצד אחד תכנות פונקציונלי טהור מאוד תופס כיום, מצד שני תכנות מונחה עצמים מאוד תפס אתמול, מצד שלישי שילוב של תכנות פונקציונלי טהור ותכנות מונחה עצמים זה בכלל לאכול את העוגה מכל הכיוונים. הפילוסוף חייך ומיד אמר: "מכיוון שאני כאן על תקן פילוסוף, תרשה לי לערער על עצם השאלה". אתה מציע שלא תהיה לנו מתודולוגיית תכנות בכלל, שאלתי. "בדיוק", ענה הפילוסוף, "אבל אתה יכול לקרוא לזה תכנות מונחה אקזיט".
"תכנות מונחה אקזיט!", הזדעק המנקה, "אתה יודע איזה בלגאן של קוד הולך להיות לנו שם?!". מלוכלך כנראה, השבתי, אבל אקזיט זו המטרה שלנו, ומר פילוסוף הוא כרגע על תקן פילוסוף. אם כן, תכנות מונחה אקזיט איט איז. כתוב על זה בלוג או שניים או שיר או שניים, ביקשנו מה-CSO, נפתח לך על זה משימה.
צריך לכתוב קוד. התלבטנו אני ואני ביןC haskell , lisp ו-prolog. בסוף התפשרנו על BASIC, לא סתם אלא QuickBASIC, לא סתם אלא Visual Basic. שאלנו את המשורר אם הוא מכיר בייסיק. הוא הנהן בשלילה. lisp מכיר? שוב הנהן בשלילה. הבנו שיש בעיה בבחירת הטכנולוגיה, נראה שהמשורר לא מתחבר אליה. יודע מה, תכתוב במה שאתה מכיר, רק בסוף תעשה טובה, תלחץ על F9 במקלדת, תבדוק שהשיר מתקמפל, אם יש בעיות תגיד לנו. הפעם הוא הנהן בחיוב – למעט החלק של הקומפילציה של השיר. על טסטים לשירים אין מה לדבר, אמרתי לפילוסוף. הוא הנהן בחומרה.
יום עבודה ראשון. נוכחים: אני, משורר. כותבים קוד בבייסיק. הזמן עובר. כתבנו חודשיים שלמים קוד בבייסיק, נהנינו מכל רגע. המערכת נראית נפלא. אנחנו קרובים מתמיד לאקזיט המיוחל.
הפילוסוף שואל: "אתה בטוח שכך צריכה המערכת להיראות?". כמובן, עניתי. שוב הוא מקשה: "תגיד, ה-22 הזה פה על המסך, אנחנו בטוחים שהוא...", שהוא מה, שאלתי. "שהוא...". באותו רגע הבנו. קפאנו במקום. היינו צריכים להתחיל מרעיון! ככה זה תמיד, איך פספסנו את זה. קודם רעיון, ורק אחר כך לכתוב מערכת, ואז אקזיט. כתבנו מערכת שלמה, יפהפייה, עובדת חלק עם בדיקות ואוטומציה ברמה מופלאה. אבל מערכת של מה?
כולם נדו בראשם. אני בטוח שאפשר למצוא לזה שימוש. תראה למשל את ה-22 הזה פה במסך, שלגביו שאלת: כמה אנשים היו חושבים עליו? אתה יודע כמה בעיות זה פותר לאנשים? "אני לא מבין מה זה ה-22 הזה", התעקש הפילוסוף. מספר מן הסתם, עניתי. "ולמה קשור המספר הזה?". זו התוצאה הסופית של המערכת, עניתי. "ואני חשבתי שזה 24". לא! זה 22. "נשמע טוב דווקא, 22 הרבה פחות מסובך מ-24".
נראה שיש פה מערכת ממש טובה. אין לנו שמץ של מושג אם היא קוהרנטית או משיגה מטרה מסוימת, אבל בטוח מישהו ירצה לקנות אותה. נמכור.
יצרנו קשר עם החברות המובילות כרגע, ובמקביל פרסמנו ב'יד 2' ליתר ביטחון. היו פגישות, נשאלו שאלות, ענינו תשובות. לעתים ענינו אותן תשובות לאותן שאלות, ולעתים היו תשובות לגמרי אחרות, הכל בהתאם למספר שראינו על המסך. בסוף קבענו עם מישהו רציני מקרית גת לשבע בבוקר.
נפגשנו, הראינו לו המערכת. לאחר מצגת קצרה, שיחת רקע, הדגמה קלה, הראינו את ה-22. ברגע שהראינו לו את זה, המערכת נמכרה. הוא חייך, לקח את המערכת, הכניס לבגאז' ונסע.
חודש לאחר מכן פתחנו גוגל, הקלדנו ברעד "22". רצינו לראות מה המערכת שלנו עושה, עד כמה המהפכה משנה את עולם המחשוב, הפילוסופיה והשירה. הגענו לקליפ ביו-טיוב של טיילור סוויפט כשהיא בת 22 – קליפ לא רע בכלל! עבודה לא רעה, טפחנו לעצמנו על השכם, אחלה קליפ. רק מה עם המערכת והתוכנה? איפה היא בתוצאות? איזה מערכת, שאלתי, תראה איזה אחלה שיר של טיילור סוויפט, תראה איזה קליפ זה! לא ייאמן!
תומר בן דוד עובר בחברת LivePerson בתור Data Science Infrastructure and a Scala Software Engineer
