פחות או יותר
עדי יופה
22.09.2015
חשבתם שבעידננו ההיפר-אולטרה-גלובל-טכנולוגי, חזרה ליסודות ולפשטות הן כפירה בעיקר? תחשבו שוב. הטרנדולוגית עדי יופה חוזה שצרכנות מינימלית היא הדבר הבא.
יש שיאמרו שהעולם שאנו חיים בו רק הולך ומסתבך: הטכנולוגיה משתלטת לנו על החיים, הגלובליזציה פותחת גבולות, הרעיונות שמאפשרים מציאות חדשה. כל מה שהיה פשוט הפך מורכב. מאפשרות אחת נהיו אינספור אפשרויות. איך אפשר אם כך לדבר על חזרה ליסודות, לבייסיקס, כשנדמה שכל הטרנדים מצביעים באופן ברור לכיוון הנגדי?
אכן, מדובר בשאלה לא פשוטה, שאלה שמאתגרת לא מעט טרנדולוגים כמוני, שכותבים למחייתם תחזיות על טרנדים צפויים. בתור מישהי שהעיסוק שלה הוא במגמות צרכנים, ולא בחידושים טכנולוגיים עתידיים, אני מבקשת להציע נקודת מבט אחרת על העתיד הקרוב.
אך ראשית, חידוד טרמינולוגי קטן: אנשים נוטים לחבר את המושג "בייסייק" עם החיים של פעם. מן השתוקקות לחיי ילדותינו שלא יחזרו. עידן התום. הפשטות. או אולי העידן הפרה-טכנולוגי, כמו שאנחנו מכירים אותו מפעם. זו אמנם שאיפה תמימה וטבעית, אך מהתבוננות על המציאות ועל הכוחות שמושכים אותה, יהיה זה באמת נאיבי לחשוב שהעולם יחזור איכשהו להיות מה שהוא היה. הוא לא.
אבל, אותו רצון ושאיפה לפשטות שעדיין פועמים בנו, יכולים לקבל ביטוי אחר. אקטואלי. כזה שמתכתב עם המציאות הנוכחית. לפני כשנתיים, כתבתי את אחת התחזיות היותר משמעותיות שלי (אני יודעת שהיא משמעותית משום שאני מסרבת להיפרד ממנה למרות השנתיים שעברו...). הכותרת של הדוח היתה "הצרכנות המינימלית", והוא למעשה מיפה את המגמות החשובות שישפיעו על כל אחד מאיתנו בשנים הקרובות. כולן, איכשהו, עסקו בצורך של אנשים לקבל דברים באופן מינימלי. זאת אומרת, במינימום מחיר (כמובן), במינימום זמן (כמובן שוב), מינימום מותג (תחזית אשר צפתה את עלייתו הגדולה של המותג הפרטי), מינימום קפיטליזם (התחזקותה של כלכלת השיתוף) ועוד אחרים.
המשמעות העמוקה של הצרכנות המינימלית, מעבר לקונספט כזה או אחר, היא העובדה שהדברים חוזרים לבייסיק שלהם: אנחנו רוצים את הדברים באופן פשוט, מחולק לחלקים קטנים. או במילים אחרות, מינימלי. כך, אנו רואים יותר מסלולים פשוטים, מוצרים יותר פשוטים. חוויות משתמש יותר פשוטות. מחיר ברור. הצעות ערך ברורות ומכוונות רק אליי.
כל אלה, הם השלב הראשון של הצרכנות המינימלית. שלב שמאופיין במינימום פיזי: סמס אחד. קליק אחד. מחיר אחד. דברים שמקלים עלינו את החיים. זהו אמנם אתגר גדול לחברות, לארגונים ולמותגים, למצוא את המינימום שרלבנטי להם. אבל, לנו כצרכנים, זה השלב הראשון שמחבר אותנו לבייסיק. מה, לא נהנה מזה?
אכן, מדובר בשאלה לא פשוטה, שאלה שמאתגרת לא מעט טרנדולוגים כמוני, שכותבים למחייתם תחזיות על טרנדים צפויים. בתור מישהי שהעיסוק שלה הוא במגמות צרכנים, ולא בחידושים טכנולוגיים עתידיים, אני מבקשת להציע נקודת מבט אחרת על העתיד הקרוב.
אך ראשית, חידוד טרמינולוגי קטן: אנשים נוטים לחבר את המושג "בייסייק" עם החיים של פעם. מן השתוקקות לחיי ילדותינו שלא יחזרו. עידן התום. הפשטות. או אולי העידן הפרה-טכנולוגי, כמו שאנחנו מכירים אותו מפעם. זו אמנם שאיפה תמימה וטבעית, אך מהתבוננות על המציאות ועל הכוחות שמושכים אותה, יהיה זה באמת נאיבי לחשוב שהעולם יחזור איכשהו להיות מה שהוא היה. הוא לא.
אבל, אותו רצון ושאיפה לפשטות שעדיין פועמים בנו, יכולים לקבל ביטוי אחר. אקטואלי. כזה שמתכתב עם המציאות הנוכחית. לפני כשנתיים, כתבתי את אחת התחזיות היותר משמעותיות שלי (אני יודעת שהיא משמעותית משום שאני מסרבת להיפרד ממנה למרות השנתיים שעברו...). הכותרת של הדוח היתה "הצרכנות המינימלית", והוא למעשה מיפה את המגמות החשובות שישפיעו על כל אחד מאיתנו בשנים הקרובות. כולן, איכשהו, עסקו בצורך של אנשים לקבל דברים באופן מינימלי. זאת אומרת, במינימום מחיר (כמובן), במינימום זמן (כמובן שוב), מינימום מותג (תחזית אשר צפתה את עלייתו הגדולה של המותג הפרטי), מינימום קפיטליזם (התחזקותה של כלכלת השיתוף) ועוד אחרים.
המשמעות העמוקה של הצרכנות המינימלית, מעבר לקונספט כזה או אחר, היא העובדה שהדברים חוזרים לבייסיק שלהם: אנחנו רוצים את הדברים באופן פשוט, מחולק לחלקים קטנים. או במילים אחרות, מינימלי. כך, אנו רואים יותר מסלולים פשוטים, מוצרים יותר פשוטים. חוויות משתמש יותר פשוטות. מחיר ברור. הצעות ערך ברורות ומכוונות רק אליי.
כל אלה, הם השלב הראשון של הצרכנות המינימלית. שלב שמאופיין במינימום פיזי: סמס אחד. קליק אחד. מחיר אחד. דברים שמקלים עלינו את החיים. זהו אמנם אתגר גדול לחברות, לארגונים ולמותגים, למצוא את המינימום שרלבנטי להם. אבל, לנו כצרכנים, זה השלב הראשון שמחבר אותנו לבייסיק. מה, לא נהנה מזה?
