המחיר למסתכן

המצב הקיים היום, שבו למעלה מ-90% מהמשקיעים בהייטק הישראלי – ולכן גם המרוויחים העיקריים ממנו – אינם ישראלים, הוא אבסורדי.
התאגדות עובדים בנוסח התעשייה האווירית או חברת החשמל תסמן את תחילת הסוף של ההייטק הישראלי. ביום שבו לא נהיה אטקרטיביים עבור חברות בינלאומיות, נתחיל לספור לאחור.
ייתכן שבשנים הקרובות קרנות ההון סיכון המסורתיות יפנו את מרכז הבמה לקרנות מימון המונים או מבנים חדשניים אחרים שיאפשרו ליותר אוכלוסיות להיות שותפות בכלכלת ההייטק על כל גווניה.
ההחלטה הפתאומית בחודש האחרון, להפנות מאה מיליון ש"ח מתקציב הרשות לחדשנות (לשעבר משרד המדען הראשי) לאפיקים אחרים, חשובים ככל שיהיו, ממחישה את העובדה שאין כאן תכנון מערכתי אסטרטגי.

כמי שעוסק בעידוד היזמות בישראל מרבית שעות היממה, יזהר שי, שותף מנהל בקרן ההון סיכוןIsrael  Partners Canaan , המתמקדת בהשקעות במדיה דיגיטלית, ומי שהקים את "אצטדיון הסטרט-אפ", קהילת היזמים הדיגיטלית הגדולה בישראל המונה למעלה מ-37 אלף חברים, מתרגז על יחס המדינה לענף. "הכשל המרכזי של ההייטק הישראלי הוא היעדר תכנון לאומי תשתיתי ואסטרטגי לטווח ארוך", הוא אומר. "בעוד שההייטק צריך להיות קטר הצמיחה של הכלכלה הישראלית, ההתייחסות אליו איננה מבוססת על ראייה מערכתית ומטרות לאומיות ארוכות טווח. זה בא לידי ביטוי בהוראות שעה מזדמנות, רגולציה עודפת והנחתות שונות, שנועדות לשרת מטרות פוליטיות קצרות טווח".

תן דוגמה ל"הנחתה" כזאת.
"למשל, ההחלטה הפתאומית בחודש האחרון (הריאיון התקיים באוגוסט; א"ז), להפנות מאה מיליון ש"ח מתקציב הרשות לחדשנות לאפיקים אחרים, חשובים ככל שיהיו. זה ממחיש איך לחצים ואינטרסים פוליטיים מכתיבים מדיניות אד-הוק. עוד דוגמה היא ההחלטה להרחיב את חוקי מס הכנסה בעינייני מיסוי דיבידנדים לכלל החברות, שעלולה לאיים על האטרקטיביות של ההייטק הישראלי ומדינת ישראל כמצע גידול לסטארט-אפים – לא פחות מכך".

מה בעיניך הפתרון לקוצר הראות הזה, ברמה המערכתית?
"הקמת משרד ממשלתי לטכנולוגיה ולחדשנות והפקדתו בידי שר מקצועי ובעל סמכויות שיתווה תוכנית לאומית ארוכת טווח בנושאי חדשנות ויזמות, ויפקח על ביצועהּ. המודל הזה עובד בצרפת למשל, שם יש היום שרה לענייני טכנולוגיה, ואפשר לראות איך בשנים האחרונות הפכה צרפת למובילה ותחרותית בתחומים אלה, עד כדי כך שגם יו"ר גוגל אריק שמידט וגם יו"ר סיסקו ג'ון צ'יימברס הזהירו לאחרונה את מובילי ההייטק הישראלי שצרפת תופסת את מקומנו המיוחד כאומת הסטארט-אפ". 

מה עוד היית משנה ברמה המערכתית? אילו דברים נראה לך שניתן לעשות כדי לעזור לתעשייה ברמה הלאומית – מיסוי, רגולציה, שינויים במערכת החינוך, יו ניים איט.
"אז מעבר למדיניות ממשלתית ארוכת טווח, תקציבי הרשות לחדשנות צריכים להיות מעוגנים בבסיס התקציב, ללא יכולת לשנותם בהתאם לגחמות פוליטיות או לאינטרסים צרים. לגבי מדיניות המיסוי – היא צריכה להפוך את מדינת ישראל לתחרותית מול מדינות אחרות שמתחרות איתנו על משיכתן של החברות המובילות בעולם. המדיניות הממשלתית חייבת לעודד משקיעים זרים להשקיע בהייטק הישראלי, הן ישירות והן על ידי קרנות הון סיכון מקומיות, ובעניין הזה, חייבת להיפתר סוף סוף סוגיית ההשקעה של הגופים המוסדיים הישראליים בקרנות ההשקעה המקומיות. המצב הקיים היום, שבו למעלה מ-90% מהמשקיעים בהייטק הישראלי – ולכן גם המרוויחים העיקריים ממנו – אינם ישראלים, הוא אבסורדי".

מה אתה חושב בהקשר הזה על היוזמה החדשה של שר האוצר, להבטיח לחברות הטכנולוגיה מיסוי מופחת (6-12%) – כביכול כדי לסייע לענף. אתה גם שותף לחשש שמבטאים רבים, שמהלך הזה יטיב בעיקר עם החברות הגדולות והרווחיות (שעם נציגיהן כחלון נפגש ולהן הציג את החוק), על חשבון החברות הקטנות שטרם נעמדו על הרגליים?
"כמובן שמיסוי מופחת מיטיב עם חברות רווחיות, וככל שהן גדולות יותר – הן מרוויחות יותר מהפחתות המיסוי. אני חושב שזה מהלך הולם, בוודאי אם המטרה היא להגביר את האטרקטיביות של ישראל בכלכלת ההייטק הגלובלית. אבל, כדי שזה לא יבוא על חשבון החברות הקטנות, צריך לתת להן מענה ולעודד אותן בתחומים אחרים כגון הענקת קווי אשראי ועידוד השקעות שתומכות בצמיחתן בשלבי חייהן הראשוניים".

משבר מעבר לפינה

לאחר לימודיו בטכניון, יזהר שי, בן 56 כיום, החל לעבוד כמהנדס תוכנה במוטורולה, ומהר מאוד הבין שהוא נהנה יותר מהתנהלות מול אנשים, מאשר מול שבבים. על כן עבר לתפקידי תמיכה בלקוחות וניהול מוצר בחברת RND, מקבוצת רד-בינת. מאוחר יותר עבר עם משפחתו לארצות הברית ועשה שם את מרבית הקריירה: תחילה עבד במגוון משרות בתחום שיווק וניהול; בשלב כלשהו הצטרף לקבוצת BRM להקמת פעילות ההשקעות שלה; משם המשיך להקמת סטרט-אפ משלו, אותו מכר כעבור שש שנים; ואחרי שנתיים, ביצע אקזיט עם חברה נוספת שהקים.

לפני עשור החליט שי שהוא מעוניין לחזור עם משפחתו לישראל. באותו הזמן, קרן Canaan Partners – שהייתה המשקיעה המובילה באחת מהחברות שהוביל לאקזיט – רצתה להרחיב את פעילותה מצפון אמריקה לישראל, ומפגש הרצונות הוביל להקמתו של המשרד הישראלי של הקרן ולהצטרפות של שי לתחום ההון סיכון. כיום סדר היום שלו מורכב בעיקר מפגישות עם יזמים – עשרות בכל חודש – בחינת הזדמנויות להשקעה, בניית פורטפוליו של חברות ועוד. בנוסף, הוא משמש גם כחבר דירקטוריון במספר חברות, ולאחרונה אף נבחר לרשימת מאה האנשים המשפיעים בהייטק הישראלי של "גיקטיים".

בינואר השנה כתבת בבלוג שלך, Start-up stadium, ש"מוקדם מדי להעריך האם באמת מתפתח משבר, או שגם שווקי החברות הפרטיות חווים כרגע תיקונים ולא יותר מאי ודאות מסוימת" – אנחנו אכן על ספו של משבר? מה עושים, אם כך?
"הנתונים של שני הרבעונים הראשונים השנה בארצות הברית לימדו על האטה משמעותית בהשקעות בחברות סטארט-אפ, ועל ירידה בהערכות השווי. גם שוק ההנפקות הראשוניות (IPO) של חברות הייטק נמצא בהאטה כבר מספר רבעונים. כמובן שההייטק הישראלי לא יכול לשנות את תופעות המקרו הגלובליות, אבל כן יכול להיערך אליהן. ואנחנו רואים את זה קורה בפועל – חברות רבות הצטיידו במזומנים, כדי להיערך".

דב מורן, שהתראיין אצלנו בגיליון הקודם, טען שיש יותר מדי סטרט-אפים ומעט מדי חברות טכנולוגיה, ושהתהליך הבסיסי בהייטק הוא "לעשות מכה ולברוח" – אתה שותף לקביעה הזאת?
"אני מעריך מאוד את דב מורן ואת פועלו, אבל לא מסכים בהכרח עם הקביעה הזו. ההייטק העולמי בנוי מחברות שפועלות בתחומים שונים ומגוונים, וגם בעמק הסיליקון אחוז החברות שמצליחות לצמוח ולהפוך לחברות ענק עצמאיות איננו גדול. גם שם, רוב חברות הסטארט-אפ נמכרות כשהן צעירות ורובן המוחלט בכלל נסגר. כך שתופעת ה'אקזיט' היא חלק בלתי נפרד מכלכלת ההייטק בעולם ובישראל, וטוב שכך, כי זה מעודד משקיעים להשקיע, בתקווה לראות החזרים". 

אז אתה לא מזהה בישראל תרבות הרסנית שמחפשת אך ורק את האקזיט ואת המכירה הגרנדיוזית על חשבון התפתחות הדרגתית, יצירת מקומות עבודה, סינרגיה עם תעשיות אחרות.
"אני לא מזהה אצלנו סימנים לתרבות שונה מזו של עמק הסיליקון. ואני אומר את זה בתור מי שהיה בעשור האחרון חלק מקרן בינלאומית, שמשקיעה גם בעמק הסיליקון, גם בניו יורק וגם בישראל".

 לא לאיגודי עובדים

שי אומר שאם יש דבר אחד שהיה משנה במסלול הקריירה שלו, הרי זה הגיל שבו הפך להיות יזם. "היום הייתי מתחיל בכך הרבה יותר מוקדם", הוא אומר, "למרות שיש ערך מוסף רב בצבירת ניסיון במקום עבודה מסודר, שבו אפשר ללמוד מניסיון של אחרים. אנחנו חיים בעולם דינמי המציג אינספור הזדמנויות למי שמוכנים להסתכן, ולכן ההמלצה שלי ליזמים אמיתיים, אלה שיודעים שהם באמת כאלה: לכו ותגשימו את החלומות ושלכם, ויפה שעה אחת קודם".

ובכל זאת, מי שפחות בנוי להיות יזם, או שזה לא המהלך הטבעי לו, פוגש מציאות ענפית לא פשוטה אחרי גיל 40, 45 – עבודה סביב השעון, קשיים במציאת עבודה אחרי הגילאים הללו.
"צריך להבדיל בין תנאי העבודה לבין דרישות הענף. התנאים בהייטק בסך הכל נוחים ומפנקים, בהשוואה למקצעות רבים אחרים, שגם הם דורשים שעות עבודה ארוכות ומחויבות גבוהה למקום העבודה. גם עורך דין, ארכיטקט, מחנך כיתה וחשמלאי עובדים שעות ארוכות ונאלצים להקריב הרבה מעצמם ומזמנם אם הם רוצים להתקדם ולהיות תחרותיים בסביבה הכלכלית המודרנית. אבל מה שכן מייחד את סביבת ההייטק, זה הצורך להתחדש ולהתעדכן כל הזמן, ובקצב מהיר ביותר. עובד הייטק שאיננו מתעדכן, נשאר מאחור ובסופו של דבר מפסיק להיות אטרקטיבי למעסיקים. הפתרון כאן צריך להיות משולב: מקומות עבודה חייבים לאפשר, ואפילו לעודד, עובדים בכל הגילאים להשתלם ולהתעדכן, וכך לשמור על החיוניות המקצועית שלהם. מצד שני, העובדים עצמם צריכים להיות אחראים לעצמם ולעתידם המקצועי ולוודא שבכל תפקיד ובכל גיל הם ממשיכים להיות בעלי ידע ייחודי וחיוני למקום עבודתם".

ובכל זאת, ואני רוצה להתעקש בנקודה הזאת: עובד הייטק ישראלי שמסיים את תפקידו בארגון בתחילת-אמצע שנות הארבעים לחייו, חווה קושי גדול מאוד למצוא משרה חדשה. איך אפשר לטפל בבעיה הזאת?
"בהייטק, העובדים הם הנכס החשוב ביותר לחברה ומכאן גם החשיבות של שביעות הרצון שלהם והביטחון שלהם במקום בו הם מועסקים. מצד שני, ההייטק העולמי הוא תחרותי ביותר, אפילו אכזרי, והתחרות הקשה גורמת פעמים רבות לקריסתן של חברות, קטנות כגדולות – זה חלק בלתי נפרד מסביבת ההייטק, בעולם ובישראל. המצב קשה עוד יותר בתחום של חברות הסטארט-אפ, שם כשני שלישים מהחברות הצעירות לא יצליחו לצמוח וייסגרו. כל מי שעובד בהייטק יודע את זה וצריך לקחת זאת בחשבון. ואולם, אני עדיין חושב שבסביבה תוססת וצומחת, כמו ההייטק הישראלי, עובדים שנפלטים ממקום עבודה אחד, מצליחים ברוב המקרים למצוא עבודה במקום אחר, וזאת בתנאי שהצליחו לשמור על הידע המיוחד שלהם והם מעודכנים ומוכנים לאתגרים חדשים במקום העבודה הבא. אני לא טומן את הראש בחול ומודע היטב לקשיים בחיפוש העבודה ככל שגיל העובד מתקדם, אבל אי אפשר לשמור על סביבת הייטק דינמית, חדשנית ותחרותית, אם משיתים עליה כללים של כלכלה ישנה, כזו שמונעת צמיחה ותחרותיות".

אז אתה לא חושב שחלק מהפתרון לכך הוא התאגדות של העובדים.
"להיפך. אני חושב שהתאגדות של עובדי ההייטק תהיה אסון לענף, ובעיקר למאות אלפי העובדים המועסקים בו, לא פחות מזה. חברות כמו גוגל, פייסבוק ואינטל, שהן סמל הקפיטליזם, גם נחשבות לחברות המובילות בעולם בכל מה שקשור לשביעות רצונם של העובדים ולתנאי העבודה המפנקים. התאגדות עובדים בנוסח התעשייה האווירית או חברת החשמל תסמן את תחילת הסוף של ההייטק הישראלי.

"עובדים בחברות הייטק ישראליות צריכים לחשוב היטב על האינטרס האישי שלהם, שהוא לשמר את הענף כמה שיותר אטרקטיבי ותחרותי בהקשר הבינלאומי שלו, ולא לכרות את הענף עליו הם יושבים. ביום שבו לא נהיה אטקרטיביים עבור חברות בינלאומיות כמו מיקרוסופט, גוגל, פייסבוק וסיסקו, נתחיל לספור לאחור. אני מודע למאבקי היוקרה של ההסתדרות וארגוני עובדים נוספים, שמנסים 'לכבוש' חלקות בחברות הייטק, אבל אני מאמין שכל הישג אליו יגיעו באמצעות התאגדות, ניתן יהיה להגיע אליו בדרכים אחרות, אלא אם כן יהיו אלה 'הישגים' שיהרסו את ענף ההייטק הישראלי".

העולם צריך ללמוד מפייסבוק

איך אתה רואה את הענף בעוד כעשור?
"בסך הכל אני אופטימי. אני חושב שלמרות שנראה שהעולם כל כך התקדם והתחדש בעשור האחרון, המהפכה הטכנולוגית העולמית נמצאת רק בראשיתה. יהיו עוד אינסוף הזדמנויות לחדשנות וליזמות בכל תחומי החיים".

באילו תחומים אתה רואה כיום הזדמנות? אילו טכנולוגיות "מחכות לקרות"?
"אני מעריך שטכנולוגיות הרכב האוטונומי; 'המציאות המועשרת' (AR/VR); המשחקים וחווית המשתמש – אינטראקציה מול רובוטים, מכונות שמבינות מה אנחנו רוצים, ממשקים תלת ממדיים למיניהם; ה'אינטרנט של הדברים'; וכמובן ההתקדמות בתחומי הרפואה הדיגיטלית על מרכיביה השונים – כל אלה תחומים שנמצאים רק בתחילת המהפכה ושיש בהם פוטנציאל משמעותי".

ומה בהיבט המימוני? איך אתה רואה את העתיד?
"מקורות המימון ימשיכו להיות בעיקר פרטיים, אם כי ייתכן שקרנות ההון סיכון המסורתיות יפנו את מרכז הבמה לקרנות מימון המונים או מבנים חדשניים אחרים שיאפשרו ליותר אוכלוסיות להיות שותפות בכלכלת ההייטק על כל גווניה. מבחינת תנאי ההעסקה, אני מקווה שהם רק ילכו וישתפרו. ביקרתי לא מזמן במשרדי פייסבוק בעמק הסיליקון. אחרי סיור של מספר שעות במתקנים המרשימים, לא נותר לי אלא לקוות שיותר ויותר חברות יאמצו את המודל של פייסבוק ויעניקו לעובדיהן תחושה של שותפות והערכה על תרומתם להצלחת החברה בה הם עובדים".

אגב, מה דעתך, אפרופו מבנים חדשניים של השתתפות בכלכלת ההייטק, על נושא הכלכלית השיתופית – UBER, AIR BNB ודומיהם? אתה גם מזהה בחברות הללו איום על ענפים אחרים, כרסום בתנאי ההעסקה ובזכויות העובדים, וביזור ופרגמנטציה של כל משאב, אפילו הוא הכי פרטי שיש כגון מגורים ונסיעה, או שבעיניך פתיחת השוק גם בתחומים האלה היא מבורכת?
"גם וגם. הכלכלה השיתופית היא מצד אחד פוטנציאל ענק עבור מליוני אנשים ברחבי העולם, שיכולים לפתע לממש יכולות להתפרנס ולהרוויח במקומות בהם רק חברות ענק יכלו להתקיים קודם לכן – להשכיר חדר שהתפנה בבית כדי לממן את לימודי הסטודנט שהתגורר בו לפני כן, או להסיע תיירים ברכב המשפחתי ולייצר הכנסה נוספת שמסייעת בפרנסת הבית. מצד שני, נוצר שלל של בעיות חדשות, הדורשות חשיבה מערכתית ופתרונות יצירתיים, על מנת להבטיח שהכלכלה החדשה הזו לא מאפשרת ניצול של החלשים, לא גורמת לפגיעה בזכויותיהם של מליונים, ודרך אגב – גם לא גורמת להעלמת מסים מסיבית ולאובדן הכנסות למדינות המעודדות את הכלכלה הזו. בסך הכל, אני חושב שפתיחת השוק היא מבורכת ומייצרת הרבה מאוד הזדמנויות עבור האזרח הקטן באשר הוא".