מהנדסים ממאדים והייטקיסטים מנוגה

כשאבא שלי למד בטכניון, הסטודנטים שלמדו אתו היו כולם מאותו השטאנץ: בגיל שמונה הם התלהבו מדברים עם בוכנות או שפופרות ואקום, אז אחרי הצבא הם הלכו ללמוד הנדסה. הם היו מהנדסים בדם. לפני שנהגי מוניות ידעו לדבר על מיראביליס, כרומאטיס וצ'קפוינט, היצע הזדמנויות התעסוקה לבוגרי הנדסת חשמל נע על הרצף שבין עבודה בחברת חשמל לתיקון טלוויזיות במעבדות אמפא. לא בדיוק החלום שיגרום לסטודנטים למשפטים לעבור ללמוד הנדסה.

אבל אז הגיעו שנות התשעים, וההייטק צמח לממדים מפלצתיים. פתאום אל ציבור המהנדסים הצטרף ציבור חדש. לאנשים האלה אנחנו קוראים היום הייטקיסטים.

ההייטקיסטים הם המורה, המדענית, עורכת הדין, העיתונאי וכל שאר הצעירים שהגיעו לאוניברסיטה והיו צריכים לבחור בין המקצוע שהם באמת רוצים ללמוד למקצוע שישלם להם על המשכנתא. 

ההייטקיסטים הישראלים בחרו לטפח קריירה בהייטק רק מכיוון שזה ההימור הכי בטוח לעבודה מתגמלת בעמק הסיליקון של המזרח התיכון, אבל בלעדיהם ההייטק הישראלי לא היה מגיע לאותם הישגים.

מי שחושב שההייטקיסטים הם סרח עודף שניתן להסתדר בלעדיו, פשוט לא מבין שההייטקיסטים הם המרכיב הסודי של תעשיית ההייטק הישראלית. הניסיון האישי שלי כולל ניהול בחברות סטארט אפ בישראל ובקנדה. שלא כמו ישראל, קנדה היא מדינה שבה תעשיית ההייטק קטנה ושולית, כך שכמעט כל העובדים שם הם מהנדסים מהסוג האסלי. הציפייה הראשונית שלי הייתה שעם קבוצת מהנדסים הומוגנית כזאת, חברת סטארט אפ קנדית תהיה יעילה הרבה יותר ממקבילתה הישראלית. אז זהו, שלא. ומי שלא מבין למה, מוזמן לנסות לתקן מכונית ישנה בעזרת ארגז כלים שהוציאו ממנו את הפטיש, את מפתח הברגים ואת הפלייר, והחליפו אותם בעשרים ואחד סוגים שונים של מברגים.
 

המורה

המורה תמיד אהב ללמד. אחרי התיכון הוא התנדב לשנת שירות. הוא חשב שהוראה היא הייעוד שלו בחיים. כשהוא נרשם ללימודי הנדסה עוד שכנע את עצמו שיום אחד ישלים תעודת הוראה וישתלב במערכת החינוך. היום הוא כבר מבין שהיום הזה לא יבוא. והרווח בתלוש המשכורת שלו הוא ההפסד של תלמידי ישראל, שהפסידו מורה מלידה. אבל המורה הוא זה שחונך את המצטרפים החדשים לקבוצה שלו, בודק את הקוד שהם כותבים ונותן להם טיפים איך לשפר אותו. מדי פעם הוא אפילו מארגן סדנאות חדשנות בחברה.
 

המקב"ץ

הקמב"ץ הוא זה שמתקתק עניינים ויודע לתכנן. במדינה אחרת הוא ודאי היה נהיה מנהל ייצור במפעל גדול. בישראל הוא התגלגל להייטק. הקמב"ץ התחיל בתור מהנדס בינוני, הפריחה שלו הגיעה ביום שבו התחילו לתת לו משימות ניהול, כרגע הקמב"ץ הוא האדם היחיד בחברה שיודע איך לחבר את כל המהנדסים לגוף אחד שעומד ביעדים. 

רואה החשבון

רואה החשבון לא מתעניין בכלום ולא משתעמם מכלום. את בדיקות אימות החומרה שהוא עושה אף מהנדס לא יוכל לעשות במקומו

 

המדענית

המדענית חשבה על קריירה באקדמיה, אבל אחרי הדוקטורט לבעלה נמאס להיות עני והוא שלח אותה לעבוד בהייטק. המדענית שואפת להרחיב את גבולות הידע האנושי. לא מעניין אותה אם הפרויקט מתקדם לפי לוחות הזמנים, או עומד בציפיות הלקוח. המדענית מתוסכלת מזה שבאלגוריתמים של המוצר לא משולבות התגליות המדעיות האחרונות ולכן היא משקיעה את רוב הזמן שלה בפרויקט פרטי שיום אחד יכה גלים בתעשייה כולה. 
 

עורכת הדין

עורכת הדין נולדה במשפחה של משפטנים. היא חושבת מהר, והיא הרבה יותר מתוחכמת מהמהנדסים סביבה. עורכת הדין מייצגת את החברה שלה בוועדות התקינה ומשפיעה יותר מכולם על עתיד התעשייה. עורכת הדין היא גם זאת שבזכותה החברה שלה רשמה את הפטנטים הנכונים בזמן הנכון. אומרים שהשמן בגלגלים של ההייטק הישראלי זה הוויכוחים הבלתי נגמרים. בכל ויכוח כזה, צד אחד הוא מהטיפוס של עורכת הדין, ובדרך כלל זה גם הצד שמנצח.

המהנדסים לא נעלמו מההיטק הישראלי, הם חיים כאן, אתנו. כמו אותו מנכ"ל חברת סטארט אפ, שעולמו חרב עליו מאז שהמשקיעים הוציאו אותו מהמעבדה והכריחו אותו לנהל את החברה שלו בפועל.

בכל ערב, כשהוא הולך הביתה, הוא מגשים את החלומות שלו דרך קבוצת הרובוטיקה של הבן שלו וסלילי הטסלה שהוא בונה.

הפייסבוק שלו מלא בסרטונים מרהיבים של סלילי טסלה יורקים פלזמה וניצוצות. 

לאחרונה הוא התחיל לאפנן את סלילי הטסלה בתדרים אקוסטיים. עכשיו הסלילים שלו פולטים פלזמה שרועדת ומשמיעה שירים של הפיקסיז.

מהנדסים מתלהבים מזה, הייטקיסטים לא מבינים למה.