תנו לנו עוד חברות טכנולוגיה, פחות סטארט אפים

מתי הבנת שהצלחת, ובגדול?

 

לא היה רגע בודד כזה. כשהקמתי את אמ-סיסטמס רציתי שתהיה לי חברה שבה אוכל לעשות מה שאני רוצה.  שלא יהיו לי "בוסים". אחר כך חלמתי שנגיע למחזור מכירות של מיליון דולר. אחר כך חשבתי שאם נגיע למחזור של 10מיליון דולר זה יהיה הישג מדהים. 100 מיליון דולר היה האתגר הבא. ואז עפנו למיליארד דולר מכירות, בלי שהספקתי אפילו להגדיר את זה כיעד.

 

יש לך דיסק-און-קי בצרור המפתחות?

מה פתאום. אף פעם לא שמתי דיסק-און-קי במחזיק המפתחות שלי. גם בשנה הראשונה שלו, כשאנשים עדיין התרגשו ממנו. אגב, המוצר שעשה אימפקט גדול יותר מהדיסק-און-קי על העולם הוא מוצר של אמ-סיסטמס שנקרא דיסק-און-צ'יפ, שבעצם השפיע משמעותית על ארכיטקטורת הזיכרון בטלפונים הסלולריים שלנו. הדיסק-און-קי מתחיל להעלם. ארכיטקטורת הזיכרון של הטלפון, זו שהכתבנו אותה עם הדיסק-און-צ'יפ, תהיה עמנו עוד שנים רבות.

הרבה מאוד השתנה מאז שייסדת את אם-סיסטמס ב-1989. רעיונות, מונחים וערכים מעולם ההייטק הישראלי חרגו מזמן מהבועה והפכו לנחלת הכלל. כל אמא פולנייה רוצה היום שהבן שלה יהיה בהייטק, הסטארט אפים כבשו את רוטשילד והמתחמים של WeWork הפכו לסצנת הדייטינג החדשה. האם עדיין מדובר בתעשייה, או בסט אידיאלים, מעין "החלום הישראלי"?

 

יש פה תעשייה מטורפת, יזמים נפלאים, רעיונות נשגבים אבל לצערי זה כבר לא הייטק. זה סטארט אפ ניישן במובן הפחות טוב.

 

למה לצערך?

 

כי הרבה מהסטארט אפים המוקמים היום הם נטולי טכנולוגיה, ולכן יכולת הצמיחה שלהם מוגבלת. אנחנו רואים פחות מדי חברות שמוקמות בארץ עם טכנולוגיה תשתיתית, שיכולות להפוך לחברות ענק. אנחנו כן רואים המון חברות קטנות של אפליקציות ומרקטפלייס, דברים נחמדים, שאולי גוגל עוד יקנו, אבל אין שם משהו שיחזיק לאורך זמן, עם אנשי מכירות ועיצוב ולוגיסטיקה ופוטנציאל גידול לחברות שמוכרות מאות מיליוני דולרים. הקמת סטארט אפים כאלה, מהסוג "השטחי", זה משהו אופורטוניסטי. ואפשר להבין את היזמים: להקים סטארט אפ טכנולוגי זה תהליך שאורך שנים רבות, ובישראל נהיו פחות ופחות קרנות הון סיכון שמוכנות להשקיע בחברות כאלה. מה שנשאר זה אנג'לים, ולאלו יש הרבה מגבלות, במיוחד כשמדובר בסטארט אפים טכנולוגיים.

 

אז עתיד ההייטק הישראלי הוא לעשות מכה ולברוח?

 

זה התהליך כרגע, והוא לא טוב. זה לא טרנד חדש. הוא התחיל לפני שנים רבות, אבל האימפקט שלו מכה בנו עכשיו. על פי פרסומי משרד הכלכלה, ההייטק שלנו פסק מהיות הקטר שמושך את רכבת הכלכלה. אני עדיין חושב שישראל היא מדינה מדהימה, עם יזמים מדהימים ויצירתיות מדהימה ואוניברסיטאות מהטובות בעולם. ואני משוכנע שעוד יהיה תיקון של התהליך הזה. כוחות השוק יתקנו את הבריחה מטכנולוגיות. מישהו ימלא את הצורך הזה – בשלב הזה זה אנחנו בגרוב ונצ'רס שמחפשים סטארט-אפים עם טכנולוגיה עמוקה, כאלה שלא מפחדים מחומרה או מפיזיקה. ואני משוכנע שיקומו עוד גופי השקעה דומים. אני מאמין שבסוף נראה פה עוד צ'ק-פוינטים.

 

מה התהליך שעברו לדעתך קרנות הון הסיכון הישראליות?

 

קודם כל, קרנות הון הסיכון בישראל "התבגרו". חל תהליך ניפוי שבו קרנות פחות טובות נעלמו. הנשארות הולכות ומשתבחות עם השנים. בארה"ב חלק גדול ממשקיעי ההון סיכון הם יזמים שהקימו חברות, יצרו הצלחה משמעותית ואז נפנו להקמה או ניהול של קרנות הון סיכון כדי להביא מהידע והנסייון שלהם לחברת צעירות. בישראל מרבית מנהלי קרנות ההון סיכון אינם יזמים לשעבר וגם לא אנשי טכנולוגיה, כך שיכולתם לתמוך בחברות טכנולוגיה צעירות, מעבר לתמיכה פיננסית, אינה גבוהה. זה יצר תזוזה של הקרנות יותר לכיוון הלייט סטייג', שם היכולות של מנהלי הקרנות באות לידי ביטוי בצורה טובה יותר. זה חשוב מאוד לתעשייה, כי מימון החברות בשלב הבוגר הוא אכן מה שיעזור להן לגדול ולהפוך לחברות ענק. מצד שני נוצר חור במערכת: כאשר מדובר בחברה טכנולוגית צעירה, סיכוייה לגייס כסף ממשקיעי ההון סיכון נמוכים. אבל אני לא דואג. טיבם של חורים כאלה להתמלא.

 

כיזם וכמשקיע, איזו עצה היית נותן למהנדס שיושב עכשיו בקיוביקל וחולם על עצמאות?

 

חלק גדול מהחבר'ה שיושבים בקיובקל אוהבים לשבת בקיוביקל ולפתח. טוב להם ככה, וזה לגיטימי לגמרי. לא כולם צריכים להיות יזמים שמקימים חברות, כאלה שהיזמות בוערת להם באצבעות. ולחולמים אני אומר: חבר'ה, הדרך הזו ארוכה וקשה. זה לא "יאללה, בוא נקים סטארט אפ, יהיה כיף, נהיה עשירים".

 

מה הדבר הראשון שאתה מחפש אצל יזמים שרוצים שתשקיע בסטארט אפ שלהם? רעיון טוב, תכנית כלכלית או איזו תכונה אישית חמקמקה?

 

המאפיין הכי ברור להצלחה של היזם הוא ה-AQ שלו, מקדם העמידות. כשאתה בא להקים סטארט אפ אתה מקבל "לא" אחרי "לא" אחרי "לא". אתה שם את עצמך בפוזיציות מטורפות, כמו לפטר את החברים שלך. במשך שנים אתה חולם, אתה הוזה, ואז יום אחד אתה פותח את העיתון בבוקר ומגלה חברה שיצאה עם מוצר זהה למוצר שלך, רק פי שניים יותר טוב וזול בחצי. אתה פוגש את המשקיע, זה שכל החבר'ה בונים על זה שהוא ישקיע, ואז אתה צריך לחזור ולבשר להם שהפגישה הייתה לא רעה, כשבעצם אתה יודע שהוא לא ישקיע. זה לא קל. הרבה יזמים נשברים בדרך.

 

הכישלון של modu היה כישלון מפואר, שהוליד עשרות סטארט אפים. היית עושה את זה שוב? 

 

ברור שלא. שגיתי, ולא הייתי רוצה לעשות את אותה שגיאה פעם נוספת. גם באם-סיסטמס שגיתי בהמון נקודות זמן. במודו לבטח שגיתי שגיאות גסות. בקומיגו שגיתי. בכל דבר שעשיתי שגיתי. הרעיון הוא לדעת איך לעשות שגיאות שלא מרסקות אותך, ואיך לתקן את עצמך ולשפר את עצמך כל הזמן. אני בן 60 ואני עדיין מאמין שאני לומד כל הזמן ומשתפר.

 

ובכל זאת?

 

תראה, אמ-סיסטמס שהקמתי וניהלתי מוגדרת כהצלחה יוצאת דופן. זו הייתה חברה שהביאה לעולם מוצרים מדהימים והגיעה למחזור מכירות של מיליארד דולר בשנה. מכרנו את החברה ב-1.6 מיליארד. בדיעבד, אינני מעריך את המכירה עצמה כהצלחה. ואילו במודו יצרנו קונספט חדש, שבעצם רק עכשיו מתממש עם פרויקט ארה של גוגל והמודל האחרון של הטלפון של LG. מהכישלון הזה נולדו עשרות סטארט אפים. זאת לא היתה הצלחה פיננסית, אבל זאת כן היתה הצלחה טכנולוגית.

 

ההייטק הישראלי זו בועה בתוך ישראל, או מיקרוקוסמוס של המדינה? אנחנו רואים יותר ויותר נשים, חרדים ובני מיעוטים בהייטק, ובכל זאת הטיפוס העקרוני נשאר הגיק בן ה-30 מהוד השרון.

 

אנחנו חלק מעם ישראל. אנחנו אנשים שאכפת להם. אנחנו אנשים מעורבים. ולא כל מי שמועסק בהייטק חי על 40 אלף שקל, גם לא על 20 אלף שקל. ההייטק זו לא בועה ולא בטיח, והלוואי שיצטרפו יותר אנשים להייטק. הרי אחד הדברים העצובים זה שבמדינה שלנו, בסטארט אפ ניישן, חסרים מתכנתים ומהנדסים ואנשי דיזיין. אני שמח על הטרנד הזה של שילוב חרדים, שמח על כך שיותר נשים לומדות הנדסה, ואני מקווה שההייטק יתפוס נתח גדול יותר בשוק העבודה הישראלי. זה יעשה לכולם רק טוב.

 

היית מעורב במספר יוזמות חינוכיות, במטרה לשדרג ולקדם את החינוך בישראל. אתה באמת חושב שהפתרון הוא מעבר לטאבלטים? גם מורה עם טאבלט עדיין ירוויח, במקרה הטוב, את השכר החציוני במשק, והתוצאות יהיו בהתאם.

 

טכנולוגיה יכולה לעזור, אבל היא לא מתקנת בעיות תשתיתיות. היא לא הפתרון לכל דבר. אין ספק שיש במשרד החינוך אנשים נפלאים, אבל דרושה שם חשיבה מחוץ למסגרת ומישהו חזק שיעשה צעדים נועזים. את זה ניתן לבצע רק עם שר חינוך שרואה בכך שליחות ושיהיה במשרד מספיק זמן. הקודם – תפקידו נקטע. הנוכחי – יכול. אני מקווה שהוא גם רוצה, וגם שיהיה במשרד מספיק שנים כדי להבין באמת מה קורה, מה ניתן לעשות ומה צריך לעשות. הנה דבר אחד שצריך לעשות: יש בעיה של אנשי הייטק שמוצאים את עצמם מחוסרי עבודה בגיל מבוגר. המדינה היתה עושה בשכל אם היא היתה דוחפת אותם בכוח להוראה. נכון, זה לא שכר של הייטק, אבל זאת שליחות. אני מאמין שאם המסלול הזה של מעבר מהייטק לחינוך היה מוסדר, היינו רואים תנועה משמעותית של הייטקיסטים לחינוך ופותרים שתי בעיות בבת אחת.

 

סטוארט ברנד כתב פעם במגזין טיים: תשכחו מהמחאה נגד המלחמה, מוודסטוק ואפילו מהשיער הארוך - המורשת האמתית של הסיקסטיז היא מהפכת המחשבים". אתה עדיין מזהה אצל הייטקיסטים צעירים את הרצון הזה לשנות את העולם, או שהיום זה עוד ג'וב ככל הג'ובים?

 

אני רואה אנשים מדהימים שרוצים לשפר את העולם. בקרן שלי, כעיקרון, אנחנו לא משקיעים בפרויקטים שאין להם ערך אמיתי, פרויקטים שרק עושים כסף ולא עושים את העולם למקום יותר טוב. מבחינתי הייטק זו שליחות, שמטרתה קידום העולם. אני אפילו יכול להגדיר את זה כשליחות דתית. המטרה שלי, המשימה שהוטלה עלי, היא להפוך את העולם הזה ליותר טוב. ואני ממש לא היחיד שנושא את השליחות הזאת על גבי.

 

אתה חושב לפעמים על הערך של כל זה, מעבר לרווח הכלכלי? כלומר, האם כל הטכנולוגיות הללו משפרות את העולם? האם הסמארטפון שלי באמת תורם לאושר שלי, או שהוא סתם עוד דרך, מתוחכמת במיוחד, לאפשר לי לענות על מיילים של עבודה בזמן שאני נוהג?

 

בהחלט כן. העולם הזה הרבה יותר טוב מהעולם שהיה לפני מאה שנה ותפקידנו הוא לגרום לכך שהוא יהיה טוב יותר בעוד 100 שנה. לפני 200 שנה היינו מולידים שמונה ילדים. שניים היו מתים בלידה ועוד שלושה בילדות. היינו ואסלים, בלי זכויות על הקרקע. היינו חוזרים בלילה לבקתה ולא היה לנו אור לקרוא לאורו. מחלות דביליות היו מחסלות מפעם לפעם שליש מהאנושות. רעב היה גורם תקופתי המותנה בתנאי מזג האוויר. מעטים האנשים שהיו רואים משהו מעבר לסביבה הקרובה שלהם. ספר, ואפילו יכולת קריאה, היו נדירים. לא היו אמצעי היגיינה. זה עולם נורא. אנשים נוסטלגיים, אבל המציאות היא שהטכנולוגיה שיפרה את חיינו פלאים.

 

אז מה אתה חושב שתהיה המהפכה הגדולה של המאה ה-21?

 

חוויתי בחיי מספר מהפכות. הסמי-קונדקטורס. המיקרו-מחשבים. המחשב האישי. האינטרנט. הטלפונים החכמים. ונראה כאילו פער הזמנים בין המהפכות האלה רק מתקצר. אני מעריך שבקרוב יתחוללו שתי מהפכות. האחת תהיה מהפכת המכונית האוטונומית. זאת תהיה מהפכה מטורפת. אני פוגש אנשים שאומרים לי "אני בחיים לא אסע באוטו כזה", ואני אומר להם: חמודים, לא תהיה לכם ברירה. זה כמו להגיד "אני בחיים לא אעבוד על מחשב, רק על מכונת כתיבה". כולנו ניסע במכוניות האלה כי זה יהיה בטוח, מהיר וזול. וזה ישנה את הכול. את כל הקונספט של מהירות ושל מרחק. ניסע במהירויות גבוהות בהרבה ובלי תאונות דרכים. מה שהיום בבוקר לוקח לנו שעה יהפוך ל-18 דקות, במהלכן נשתה קפה ונקרא עיתון ונערוך שיחות ועידה. זה עולם אחר לגמרי. גם נושא הבעלות על הרכב ישתנה. ומשטרת התנועה תשתנה. ולא יהיו חניות ודו"חות. וחבילות וקניות יגיעו עם המכונית שתאסוף אותנו בבוקר לעבודה. אני מאמין שמהפכת המכונית האוטונומית תהיה גדולה בהרבה ממהפכת האינטרנט, הסלולרי או המחשבים האישיים.

 

ומה המהפכה השנייה? הבטחת שתיים.

 

המהפכה השנייה תהיה מהפכת הרפואה. הרפואה של היום היא רפואה מפגרת, רפואה שלא משתמשת בטכנולוגיות הקיימות, ולכן היא בחוסר תפקוד, בחוסר לימוד וצבירת מידע וניתוחו כך שאנשים מקבלים טיפול לא נכון והמערכת חיה עם זה. הרופאים נהדרים, אבל אין שיתוף מידע, אין מעקב אמתי על החולה, על השפעת התרופות עליו. היום ה-FDA יפסול תרופה שתשפיע רע על 10% מהאוכלוסייה, במקום לתת אותה ל-90% מהאנשים שלהם היא עוזרת. הרפואה האישית מבוססת הדנ"א תאפשר יותר תרופות טובות ויותר דיוק במתן התרופות. המכשירים הרפואיים והסנסורים שיחברו את כולנו לרשת יאפשרו טיפול נכון יותר שמתעדכן און ליין על פי הצרכים האמתיים ומצב החולה. אלה יחד יביאו לנו או לצאצאנו חיים יותר ארוכים, בריאים ומאושרים.