העתיד כבר כאן

בשנת 1990 הייתי תלמיד תיכון, נער בכיתה י"ב – מגמת פיזיקה בתיכון בליך רמת גן – וקורא אדוק של שבועון 'העיר'. בספטמבר, לרגל ראש השנה, יצא גיליון עם הכותרת המפוצצת: "אין מקום לאופטימיות". החלק הראשי של הגיליון, בעריכת אסתר זנדברג (עיתונאית, ארכיטקטית ואימא של חברת הכנסת תמי זנדברג, אז גם תלמידת בליך), הכיל כמה מאמרים עמוקים ופסימיים להפחיד, עם נבואות זעם לגבי עתיד כדור הארץ.
מחשב אמנם היה בבית, אבל הוא לא התחבר לשום דבר, לטלפון היתה עדיין חוגה, ואנשים נהגו להתכתב אחד עם השני בדואר.
בתור נער עם מקדם גיקיות די גבוה, החלטתי לשמור את הגיליון הזה ב"ארגז התיכון" שלי. 25 שנה אחר כך, לכבוד גיליון הנושא של הייטקזון, החלטתי לצטט, ללא פילטרים, חלקים מהמאמרים שנכתבו שם. תשפטו בעצמכם.

מתוך "הסוף", מאמר של אייזיק אסימוב משנת 1970 המנבא את חורבן האנושות בשנת 2000:
״אני מסיק, אפוא, שרק הדור הבא עומד לרשותנו כדי לעצור את גידול האוכלוסייה ולארגן את ערינו מחדש כדי למנוע צפיפות פתולוגית [...] לרוע המזל, אינני סבור שהמין האנושי יכול לשנות את דרכי חשיבתו ופעולתו באופן בסיסי בתוך 30 שנה, אפילו בתנאים הרצויים ביותר, והתנאים רחוקים מלהיות רצויים. אלה השולטים בחברה האנושית הינם, על פי רוב, אנשים קשישים, החיים בתנאים נוחים, קפואים במסגרת חשיבה של הדור הקודם ודבקים עד כדי איבוד לדעת בדרך החיים בה הורגלו".
25 שנה אחרי: פיצוץ אוכלוסין הוא בעיה, אבל נראה שדווקא הפערים בין המעמדות והמדינות הם בעיה יותר חמורה. ולא, העולם לא נהרס בשנת 2000.

מתוך "מת העולם", מאת יואב אלדד:
"ל-40 מדינות ברחבי העולם לא יהיה אוכל להאכיל את תושביהן בעתיד הנראה לעין. כבר כיום, בהודו, 37 אחוז מהאוכלוסייה לא מקבלים מספיק אוכל על מנת להתקיים, ובעולם השלישי בכלל, מדי יום, גוועים ברעב 40 אלף תינוקות".
25 שנה אחרי: על פי האו"ם, כ-20 אלף בני אדם מתים מרעב כל יום. זה פחות, אבל עדיין המון. בארה"ב, לעומת זאת, השמנת יתר הוכרזה כמגיפה. האיידס, שהיה מגיפה בזמנו, הוכרז בארה"ב כ"מחלה כרונית".

מתוך "אפלה בחדר המדרגות" – תחזית לסוף שנות ה-90 של האדריכל נסים דוידוב:
״אלף הקרוואנים הראשונים באזור תל אביב, שהוצבו בשלהי שנת 90' (בעקבות העלייה מהגוש הסובייטי המתפרק – י.ל.), כבר נחשבים לשיכון ותיקים. היום מספרם מגיע לרבבה, והם מתפרשים על פני כל עתודות הקרקע של תל אביב".
25 שנה אחרי: את הקרוואנים פינו והעולים החדשים עברו לפריפריה. בתל אביב אמנם יש מצוקת דיור וחניה, אבל מסיבות אחרות.

מתוך "כל התחזיות שלכם שוות לתחת" מאת צבי ינאי – המאמר המסכם את הגיליון:
"ייתכן בכלל שאופצית השיבוט תיראה בעוד מאה שנה מיושנת ולא רלבנטית, מכיוון שהשליטה על החיים תעבור מידי המין האנושי לידי מחשבים, אשר יידעו לעשות כל דבר טוב יותר מבני האדם. כבר בשנות ה-70 העריך קלוד שאנון, אבי תורת המידע המודרנית, כי איננו רחוקים מן היום שבו יהיו בני האדם לרובוטים האינטליגנטים, מה שהכלבים הם היום עבורנו. ייתכן אפוא שהרובוטים ישבטו בני אדם, אבל לא כדי למלא את מאוויינו אנו, אלא למטרות שעשוע, כפי שאנו נוהגים היום בחיות מחמד".
25 שנה אחרי: שיבוט הוצא מחוץ לחוק, אבל יותר ויותר מחיי האדם מופקדים בידי המחשב, ולמרות שעדיין אין אינטליגנציה מלאכותית שתשלוט בנו, תשמרו את הגיליון הזה, ותפתחו אותו עוד 25 שנה. מעניין איך תגיבו אז.