הזכות לעצלות

"כדי לשרש ולבער את העצלות ולהכניע את תחושות הגאווה והעצמאות שהיא מביאה עמה, יש לכלוא את העובדים בבתי עבודה אידיאליים (ideal workhouses) שיהפכו לבתי אימה בהם יעבידו אותם 14 שעות ביממה. וכך, לאחר ניכוי זמן הארוחות יוותרו 12 שעות עבודה שלמות ומלאות"

(מתוך כתב היד An Essay Trade and Commerce, לונדון, 1770)

"אז איך רצים קדימה ללא עזרת הקרנות? מתפטרים מהעבודה הנוכחית ועובדים 18 שעות ביממה – כן, צריך פשוט להתחיל לעבוד. לא צריך הרבה ניהול בשלב הזה, רק להתרכז בבניית מוצר שנותן ערך ללקוח"
(מתוך הספר "אקזיט" של נפתלי בנט, שיפורסם מתישהו בעתיד)

כבר כמעט עשור אני מתבונן ביזמים צעירים שרצים קדימה, מתפטרים מהעבודה הנוכחית שלהם ועובדים 18 שעות ביממה רק בשביל סיכוי קלוש לאקזיט. אני עצמי מעולם לא הייתי יזם – זה תמיד נראה לי מתכון בטוח לקרחת בגיל צעיר (בניכוי ישי גרין שניצח את הסטטיסטיקה) והדרך המהירה לאבד את החברים הכי טובים שלך (ראו מקרה ישי גרין). זה לא מנע ממני להעריץ יזמים מצליחים, לנהל איתם מערכת יחסים טעונה של אהבה-שנאה, לדעת שגם אם אהיה המתכנת הטוב בעולם הם עדיין יבוזו לי וייראו בי נפולת של נמושות – אדם שתמיד יבחר להיות שכיר, יפחד לקחת סיכון ולנצח יעבוד תחת אנשים כמוהם.

לקח לי מספר שנים, יותר מדי שעות עבודה וארבעה סטארט-אפים שקרסו עליי, כדי להבין שמדובר בנביאי שקר. סוציופתים שיעבידו אותך בפרך רק בשביל החלום המזורגג ששני האחוזים העלובים שלך יהפכו יום אחד למיליוני דולרים. מאז אני נלחם בהם.

במונח "אי-מחויבות פעילה" נתקלתי לראשונה כשקראתי את "שלום לך עצלות", רב-המכר הגלובלי של קורין מאייר. ספר שנכתב בימי התפוצצות בועת הדוט.קום ונועד לגרום לנו, העובדים, לבחור בעצלות. "מטרת הספר הפרובוקטיבי הזה היא 'לרפות את ידיכם', ולגרום לכם לאבד את מוסר העבודה", מצהירה מאייר מיד בפתח הדבר. "הספר יסייע לכם להשתמש במקום העבודה שלכם לתועלתכם שלכם, בעוד שעד כה אתם שירַתֶּם אותו. הוא יסביר לכם מדוע האינטרס שלכם הוא לעבוד כמה שפחות, וכיצד לסתום את המערכת מבפנים בלי שהדבר ייראה ככזה".

הספר אמנם נועד בעיקר לעובדים בארגונים גדולים אולם עם קצת תיקונים והשלמות אפשר בהחלט להתאים את עצותיו גם לסטארטאפים קטנים – החל מכאלה שגייסו seed ועד חברות שזכו כבר למימון של קרן הון-סיכון זאת או אחרת.

לא אשקר לכם: "אי מחויבות פעילה" מצריכה אומץ, אינטליגנציה רגשית, יכולות מניפולטיביות ובעיקר חשיבה עצמאית. לא כל אדם יכול לשאוב מהארגון בקשית את כל מה שהוא יכול ולירוק עליו בו-זמנית. עדיף שתתחילו באופן מדוד: שבוע הוא פרק זמן מעולה – גם אם יעלו עליכם במהלכו, אין סיכוי שיפטרו אתכם. מקסימום תידרשו לאיזו שיחת נזיפה. ואם עברתם אותו בהצלחה, אתם על הסוס.

הנה צרור עצות לביצוע יעיל של אי-מחויבות פעילה:

1. קחו על עצמכם משימות שאתם יודעים שהבוסים שלכם לא מבינים בהם. זה מונע מהמערכת לבקר אתכם ומעביר את הכוח אליכם. איך הרי מתבצעת בקרה? הבוס מטיל עליך משימה, מחשב כמה זמן היה לוקח לו לבצע אותה, מניח שהוא טוב ממך ולכן לך ייקח יותר זמן לבצע אותה, מגיע לאיזה מספר ומעגל אותו כלפי מטה. ואולם, כשמדובר במשימה שהוא לא מבין בה, הוא נשאר חסר אונים וצריך לסמוך על הערכת זמן הביצוע שלכם. אני זוכר שבאחת החברות שעבדתי בהן, התבקשתי לעשות  Reverse engineering לתוכנה כלשהי. עוד בשלב הראשוני הבנתי שלא המנכ"ל, שהגיע בכלל מעולמות המרקטינג, ולא ה-CTO של החברה, מבינים במה התהליך כרוך וכמה זמן הוא אמור לקחת. כך יצא שלפרויקט שיכולתי לסיים בשבוע, הקצבתי חודש – וסיימתי אותו בשלושה שבועות, לקול תשואות הבוסים שלי.

2. התמסרו לשעות העבודה הארוכות, אבל חבלו בקונספט מבפנים. אחד ההרגלים המשותפים ליזמים מתחילים הוא ההתמסרות לשעות עבודה מרובות. משום מה, רובם בטוחים שאם לא עבדתם 16 שעות ביום, הזמנתם פיצה ב-01:00 בלילה והעליתם תמונה לאינסטגרם עם הכיתוב: "למישהו יש עשרה שקי שינה לתרום לנו? חחח", אתם לא באמת עובדים בסטארט-אפ. לכן לעולם אל תובילו מרד נגד שעות העבודה המרובות! מדובר בסיכון מקצועי ממדרגה ראשונה. כן כדאי להפחית את התפוקה שלכם למינימום ועל ידי כך לאותת לבוסים שמה שנראה להם רומנטי הוא בזבוז זמן משווע שפוגע בחברה יותר מאשר מועיל לה.

3. עשו לכם בוס, ועוד בוס, ועוד אחד אחד. בחברות סטארט-אפ רבות בתחילת דרכן, חלוקת התפקידים והסמכויות בין המנהלים לא ברורה והמבנה הארגוני די רעוע. כדאי לנצל עובדה זאת כדי להימנע מלהכפיף את עצמך לבוס אחד באופן בלעדי, ובמקום זה, להתפזר בין כמה אחראים. בצורה הזאת, תוכלו לדווח בכל פעם למנהל אחר, להאשים את האחר בכך שלא הבנתם במדויק את המשימה ובאופן כללי, לייצר כאוס בתוך מערכת שגם ככה סובלת מבלבול. לכם כמובן אסור בשום שלב שהוא לקחת על עצמכם אחריות –
אל תהיו "אבא" של משימות ואל תתפתו לקחת תפקיד ניהולי, אפילו לא זמני. זהו מדרון חלקלק.

4. האשימו את האפיון. אחת השיטות החביבות עליי להתחמקות מביצוע משימות תכנות היא להאשים את מסמך האפיון. כמתכנתים או מעצבים, פינג פונג מתמשך סביב שלב האפיון יקנה לכם עוד כמה רגעים יקרים של בטלה. מכיוון שחברות רבות מקצצות דווקא בשלב קריטי זה, יהיה קשה לבוסים להתמודד עם טענות על אפיון לא מספיק יסודי שלא כולל מקרי קצה לדוגמה. 

מי מכם שיישם את העקרונות הנזכרים לעיל בצורה כנה ואמיתית, יזכה להיווכח כיצד המציאות מיישרת עמו קו, והעבודה מחליקה ממנו כמו חמאה על מחבת טפלון. התחושה הכרוכה בכך מענגת. תחושה של ויטאליות, של חיוּת. הדרך לשם לא תמיד פשוטה, אבל הפרס ניתן למתמידים. שנאמר, קארמה היא כלבה, אבל כמו כל כלבה, אפשר לאלף גם אותה.

* הדברים הם על דעת הכותב בלבד ואינם משקפים את עמדת המערכת, שחבריה עבדו במהלך הכנת הגיליון 16 שעות ביממה, ובאחד הלילות אף העלו תמונת פיצה לאינסטגרם ב-01:00 בלילה עם הכיתוב: "למישהו יש עשרה שקי שינה לתרום לנו? חחח".